למה אנו מכניסים את החימומים של החדרי אמבטיה ל“חדר אדים”
הכנסת חימום בעל הספק גבוה לחדר אמבטיה זה כמו לשחק משחק של “מרוץ עם הפיזיקה”. מצד אחד יש חום עצום, ומצד שני – לחות של 100%. זו סביבה קיצונית.
אנו לא סומכים רק על כך שהחומרים המשמשים לאטימה יחזיקו מעמד. אנו מנסים כמיטב יכולתנו לבדוק אותם קודם במעבדה.
המאבק נגד האדים
הבעיה היא שהמנורות האלו נהיות חמות מאוד. כשמכבים את המנורה, החום נעלם, ואוויר לח נכנס לחדר האמבטיה. דבר זה גורם להיווצרות טחינה ישירות על הרכיבים האלקטרוניים.
אם יש אפילו פער זעיר בחומרי האטימה, הלחות יכולה לחדור פנימה. ברגע כזה, החשמל יכול לזרום במקומות לא רצויים. זו בדרך כלל הסיבה לכך שהאור קופץ, או שהנורה נכבית – ובמקרים הגרועים ביותר, המפסק נקטע, ואנו נשארים בחושך.
איך אנו באמת מבדקים אותן
אנו לא פשוט מרססים אותן במים וזהו.
במקום זאת, אנו מכניסים כל סדרה של מנורות לחדר שנראה כמו סאונה – חום גבוה, לחות גבוהה, שוב ושוב. אנו מחפשים שלושה דברים:
ראשית, אנו בודקים את החומרים המשמשים לאטימה. האם הם מתכווצים? האם הם נשברים? אם כן, המים גוברים עליהם.
שנית, אנו בודקים את המתכת. אנו בודקים האם יש קורוזיה בנקודות המגע. חלודה יוצרת התנגדות, והתנגדות יוצרת נקודות חום מסוכנות. זה לא משהו שרוצים בקרבת הראש.
לבסוף, אנו מוודאים שהבידוד עושה את עבודתו כראוי, כך שאין זרימת חשמל לתוך המעטפת החיצונית.
האיזון הדק
זה נשמע פשוט – רק לאטם את המנורה היטב, נכון?
לא בדיוק. אם נאטם את המנורה יותר מדי, החום יישאר בתוכה. הרכיבים לא יוכלו לנשום, והקבלים עלולים להישרף.
זו בעיה של איזון תמידי. אנו מבזבזים הרבה זמן על כוונון האוורור, כדי שהמנורה תישאר יבשה מבלי להתחמם יותר מדי.
זו עבודה קשה, אבל זה אומר שתקבלו מנורה שלא תפסיק לעבוד אחרי שישה חודשים של שימוש בחדר אמבטיה לח. אנו מעדיפים שהרכיבים יתקלקלו במעבדה שלנו, ולא על תקרת הלקוח שלכם.