כיצד למנוע מחיממי האינפרא-אדום בחדר האמבטיה להפוך למקור סכנה
בואו נהיה כנים: חדרי אמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים בכל מקום, ותמיד יש סכנה של נזילות. במקום כזה, חיממה רגילה לא תספיק. הלחות מצליחה לחדור פנימה, וגורמת לחשמל להגיע למקומות שאסור לו להגיע אליהם – וכך עלול להיות ניתוק החשמל או דברים גרועים יותר.
כדי להשיג דרגת IP66, עלינו ליצור “מבצר” סביב המכשירים האלקטרוניים.
חסימת המים
דרגת IP66 היא בעצם דרך אלגנטית לומר שהמכשיר יכול לעמוד בפני זרם מים חזק. אנו משתמשים בחומרי סיליקון בעלי עמידות גבוהה, וכן בחומרי אטימה כדי לוודא שהחלקים החשמליים יישארו יבשים.
הבעיה היא שאם טיפה אחת של מים תגיע לחוטים הפנימיים, כל המערכת תפסיק לעבוד. לכן אנו משתמשים בחומרי מיגון איכותיים. גם כשהחדר חם מאוד והלחות גבוהה, החשמל נשאר במקומו – בתוך החוטים, ולא חודר לתוך המכשיר.
בחירת חומרים איכותיים
אנו משתמשים בזכוכית קוורץ ליצירת הנורות. למה? כי היא לא נשברת כשהטמפרטורות משתנות באופן דרסטי, והיא גם לא נהרסת על ידי חומרי ניקוי או אוויר לח.
אך הסכנה האמיתית נמצאת במקום שבו החוטים נפגשים עם הנורה. זו הנקודה החלשה. כדי לפתור זאת, אנו משתמשים בחומרי מיגון קרמיים ובחומרים עמידים לחום, כדי לאטום את החיבורים. כך הזרם נשאר בתוך החוטים, ולא חודר לחוץ.
הקשיים שצריך לקחת בחשבון
שום דבר אינו מושלם. כשאנו אוטמים את החיממה בצורה כה טובה כדי למנוע חדירת מים, אנו גם גורמים לחום להצטבר בתוך המכשיר.
יש להיות זהירים עם החוטים. אם משתמשים בחוטים זולים שאינם עמידים לטמפרטורות גבוהות, החומרי המיגון יימסו בסופו של דבר. ואל תחסכו בגודל החוטים – אם החוטים דקים מדי, המתח יפחת, והחיממה לא תהיה חמה מספיק.
ודאו שכל החוטים מונחים בתוך צינורות מאובטחים. כך, אם משהו ישתבש, המפסק ינתק את החשמל מיד, וכך כולם יהיו בטוחים.