למה רוב החיממים באור אינפרא-אדום כשלים (ואיך לתקן זאת באמת)
אם גם אצלכם החיממים באור אינפרא-אדום כשלו, אתם כנראה כבר מכירים את הבעיה. בדרך כלל, זה קורה בנקודת החיבור בין החוטים לצינור הקוורץ.
כאשר מעבירים זרם חזק דרך החיממים במקום לח או מלא אבק, הנקודה הזו הופכת למקור לבעיות. על גבי טבלת המפרטים של החיממים יהיה סימן IPX4 – זה אומר שהחיממים יכולים לעמוד בפני טפטוף מים מכל כיוון. אבל הבעיה היא שאי אפשר פשוט לכסות את החיממים במכסה פלסטי ולהחשיב אותם כעמידים בפני מים. הפתרון האמיתי נמצא בחוסם שנוצר בין החוטים לצינור הקוורץ.
בעיית הכשל
רבים מהחיממים הזולים בשוק משתמשים בחומר סיליקון פשוט כדי לחסום את החיבור בין החוטים לצינור הקוורץ. בהתחלה זה נראה בסדר, אך החיממים האלה עוברים שינויי טמפרטורה קיצוניים – חם, קר, חם, קר. בסופו של דבר, הסיליקון נשבר. אז נכנסים לחות ורטובות לתוך החיממים, מה שיוצר דרך להעברת זרם חשמלי ישירות מהחוטים לגוף החיממים. זו בעיה קלאסית שקורית בחיממים שנועדו לשימוש בסביבות לא תעשייתיות.
הדרך הנכונה לעשות זאת
אנחנו עושים זאת בדרך שונה, כדי למנוע את תהליך ההזדקנות עקב טמפרטורות גבוהות. במקום חומר הדבקה פשוט, אנחנו משתמשים בחומר אפוקסי עמיד בפני טמפרטורות גבוהות, יחד עם חומר מחזק. החומר הזה חודר לכל פירור קטן, ומונע מחמצן ולחות להגיע לחיבורים הפנימיים. כך נמנעת חמצון שעלולה לגרום לכשל בחיממים.
החלק הקשה: האפשרות לנשימה
אולי תחשבו שצריך רק להדביק את החיממים כראוי, אך זה לא כל כך פשוט. קוורץ ומתכת אינם מתרחבים באותו קצב כאשר הם חמים. אם החוסם נוקשה מדי, הצינור הקוורץ עלול להישבר כבר בפעם הראשונה שהחיממים מתחממים. זו בעיה חמורה.
לכן אנחנו משתמשים בחומר חם חצי-גמיש. הוא שומר על החוסם חזק, אך נותן לצינור הקוורץ מספיק מרחב להתרחב.
עוד טיפ: אם אתם משתמשים בחיממים באזורים שבהם יש חשיפה למים, ודאו שהחוטים שלהם מוגנים מפני טמפרטורות גבוהות. חיממים שמוגנים היטב לא יועילו אם החוטים שלהם נמסים.